קצת עליי שירלי מילר

אשדות יעקב

גדלתי והתחנכתי (אם אפשר לקרוא למורדת הטבעית שאני מחונכת) בקיבוץ אשדות יעקב מאוחד. התנועה בקיבוץ של פעם הייתה בעיקר להתרוצץ בחוץ בתופסת ומחבואים, או עבודות פרך שניתנו לנו בתור ילדים. למשל לנקות מטעי בננות או לעקור יבלית על איזו גבעה שמכסה מקלט. תמיד אהבתי להזיע, תמיד אהבתי להופיע ולרקוד בחגים. זה מילא אותי באנרגיות מדהימות.

עמק הירדן שמונה שנים של מחול

במשך שמונה שנים רקדתי באולפן למחול של עמק הירדן. החוויות שם עיצבו את מי שאני היום. רקדנו בלט, פלדנקרייז, ג׳אז, מודרני, פלמנקו, אפילו קפוארה. נתנו לנו שם הכול, ועם זאת הגבילו ועצרו, תיקנו וסידרו… והחוקים, הסדר וחוסר המקום להתבטא הם בדיוק הדברים שהרחיקו אותי משם.

גיל 24 מה עכשיו?

את התנועה חזרתי לפגוש לאחר שבגיל 24 ילדתי את בתי הבכורה ושאלתי: מה עכשיו? הייתי במהלכם של לימודי ניהול ומדעי המחשב, ולימודים נראו לי פתאום חסרי משמעות. עבדתי בחברת מחשבים ולא הצלחתי לרגע לשבת על הכיסא. הבנתי שאין סיכוי שאהיה מאושרת במשרה מסודרת. הבת שלי, רק מעצם היותה קיימת, הכריחה אותי לבדוק מחדש מה מתאים לי.

נרשמתי לקורס אירובי. חשבתי שזה ישלב את הריקוד ויאפשר פרנסה. נהניתי לעבוד בזה עד שהצרידות שלטה לי בקול. בימים האלה הכרתי את דניאלה מלאך, ואצלה עשיתי את כל ההשתלמויות האפשריות בפילאטיס ולמדתי ממנה רבות.

2005 מקום משלי

פתחתי סטודיו בשנת 2005, אחרי שהבנתי שיש לי כבר שתי בנות ורציתי לפתח מקום משלי, על מנת לתת משהו נוסף ללקוחות שלי.

פלייסטיק Flystick

בגיל 40 הכרתי את הטכניקה המדהימה Flystick, שמחברת אותי לגופי ומאפשרת לנשמתי לפרוח ולהשתחרר. טכניקה שיצר בכישרון גדול בועז נחייסי, ואני עושה איתה נפלאות ללקוחות שלי, שמאוהבים בה כמוני.

היום אני מעבירה את מי שבוחר ללכת איתי את המסע להכרת גופו. אני משתמשת בכלים רבים מעולם השיקום, הפילאטיס והפלייסטיק, וזה אושר גדול בשבילי ללכת בשביל הזה.